תגובותינו
With the help of God
בעזרת השם יתברך
  • Register

סרט הדרמה של ארגון הפשע המתעללת בילדים אורית כהן וחבריה

בחודש מאי הגיעו לגואטמלה, שה תמימה בשם לימור פנחסוב, והתחננה להפגש עם הרב של קהילת לב טהור. היא הסבירה שוב ושוב כי לא באה לעשות שום נזק, אלא רצתה להשמיע להציבור הישראלי את הצד של קהילת לב טהור, והקהילה קבלה אותה בסבר פנים יפות, והשמיעו לה כל הזוועות שחברי הקהילה עוברות. אך בזמן קצר נתוודע לכולם המזימה המרושעת שיש בכל זה, היא לימור פנחסוב כבמאית קולנוע הגיעה כאן לעשות הצגה נאצית משוכללת, ביחד עם שותפה לרצח אורית כהן, תוך כדי רדיפה מכוונת אצל כל גורמי השלטונות בגואטמלה. בימים אלו הם מזמינים את הציבור לצפיית הסרט השטירמר שלהם, וגם לקהילת לב טהור הם שלחו העתק לא סופית מהסרט לצורך תגובה. ביודעינו את התכנית שלהם, לא הסתפקנו בזה שקהילת לב טהור ענתה להם בפרטי, ולכן הצגנו את התגובה באתר הוועד העולמי להצלת משפחות קהילת לב טהור בגואטמלה. וזהו תוכנה. 

 

בעזה"י

תגובת קהילת לב טהור, לכתבת המערכת עם מיקי חיימוביץ'

 

הסרט שקבלנו הוא בדיוק מה שראינו בהמשך ביקורכם כאן, כי לא הגעתם בכלל לצורך כתבה או תחקיר, אלא הצגה מתוכננת מראש, ומסע הכפשה חוזרת של אורית כהן וחביריה. ולכן התעלמתם לגמרי מכל ההוכחות שהצגנו בענייני הרדיפות האכזריות שעוברות עלינו, ולא פניתם כלל לכל אלו האנשים המקצועיים ביותר שמכירים את הקהילה מקרוב הרבה שנים, שיש להם להגיד פי כמה איך מתנהלת פה סדרת רדיפות אכזריות על אנשים נשים וטף החפים מפשע. כל ההאשמות שנאמרו שוב מכל ה"עדויות" שכירי ארגון הפשע של אורית כהן, הם שקרים גמורים, אך לא רציתם בכלל לברר את אמתיותם, ואדרבא שופצו ולוטשו ע"י מערכת הקולנוע שלכם, כדי לייצג את הסרט האכזרית הזאת. ברור מאוד שכל הראיונות שהיו לכם בקהילה שהובאו למקוטעים, לא הובאו בכלל באופן שייצג את עמדתינו המבוררת, אלא רק ליפות את ההצגה.

ושוב אנחנו חוזרים ומצהירים, צועקים וזועקים: מתנהלת רדיפה אכזרית כנגד קהילת לב טהור, תוך כדי שפיכת דם ילדי וילדות הקהילה אמהותיהם ואבהותיהם. הסיבה לרדיפה היא דרכה ואמונתה של הקהילה, דרך היהדות הישנה האורגינלית, בין השאר התנגדותם הנחרצת לציונות, למדינת ישראל והפיכת עם ישראל מעם ה' לעם ככל הגויים.

בכתבה זו, מופיע גיבור בשם בדוי "דוד", ובין שאר טענותיו הבדויות אף הן, הינו טוען שכל מי שמדבר נגד הקהילה הופך להזוי, חולה נפש ופסיכופת. אך ההיפך היא הנכון, האסטרטגיה של הרדיפה, היא להאדיר ולככב עם כל שטות ובדייה של כל הזוי, חולה נפש ופסיכופת שמשום סיבה זו או אחרת, נזרק, נפלט או סולק מהקהילה או שמשום סיבה זו או אחרת השתתפותו של בן משפחה קרוב או רחוק בקהילה לא מוצאת חן בעיניו. אסטרטגיה זו, מזמינה את כל ההזויים האלו, להמציא שקרים, לספר אותם בדרמטיות, לשבש עובדות מן הקצה אל הקצה או לספר עובדות שכלל לא היו. ואלו שמזמינים את השקרים, דואגים כבר ששקרים אלו ישובצו במסגרת ראויה, כאילו מדובר בעדויות נאמנות ראויות.

השם הבדוי, דוד, בודה אף טענה נוספת שמותר בלב טהור לשאול על הקב"ה על התורה ועל המצוות, אך לא על המנהיג. ובכן, הפתעה, מותר לשאול הכל. האדמו"ר פתוח תמיד לכל שיחה ענינית עם מי שלא יהיה. אך בא לא ניתן לעובדות לבלבל את דוד. 

כתבה זו, הינה קרון נוסף ברכבת הרדיפה האכזרית. הכוכבים והגיבורים של הכתבה, הם חלק מאותם הזויים שאילולי האסטרטגיה של הרדיפה שתזמנה את "עדותם", לא היה לדבריהם שום סיכוי להשמע מעל שום במה נורמלית.

אורית כהן, מנהלת מסע רדיפה אכזרית על מנת לפרק את משפחתו של אחיה, לאמלל את אחייניה ואת אחיינותיה לנצח. כחלק ממסע הרדיפה, היא עובדת קשה לפרק עשרות משפחות אחרות ולאמלל את ילדיהן אך ורק משום שייכותם לקהילת לב טהור. כל הדרמטיות שהיא מתארת, במה היא כן הצליחה לרדוף ולאמלל ובמה היא לא הצליחה בפתרון הסופי, לא מוסיף שום דבר לגיטימי להצדקת הרדיפה, אך זו טקטיקה, מוצלחת לצערינו, להשתיק את הצעקה ולצייר לפני הצופה את מסע הרדיפה כמסע "הצלה" ואף למצוא תומכים תמימים לממן את הרדיפה.

מנדל הורביץ, לא ראה שום מלקות ושום מכות, כי אירוע שכזה לא היה ולא נברא. הוא משקר במצח נחושה. וכנ"ל, שכתבה זו והדומים אליה, מדובבים הזויים שכמותו, בידעם שכל שקר והזיה תתקבל ותשובץ, תתן לדוברים מנת פרסום אליה חולים הם, ותשמש לגיטמציה להמשך הרדיפה. לשם הוכחת השקר, נסתפק בכך, מנדל הורביץ, כבר דיבר מעל במות ציבוריות שונות בנושא לב טהור, בין השאר לרדיו חרדי, ואם לא די בכך הוא השתתף בוועדת הכנסת העוינת בנושא לב טהור, הוא קיבל רשות דיבור חופשית, אך פרט "מזעזע" זה, כלל לא הוזכר על ידו, ובמקום זה דיבר על נושאים משניים בדרגת ה"זעזוע" שהם מעוררים. כלומר פרט זה הומצא באופן בלעדי לכתבה זו. מי שמכיר את האיש מנדל הורביץ ואת טיבו, ינחש זאת מעצמו. ולא, הוא לא הזוי בגלל שהוא מעז להאשים את הקהילה, ההיפך הוא הנכון, האסטרטגיה היא למצוא הזויים ולדובב אותם שיגידו מה שרק יגידו, העיקר יגידו רע ויזעזעו, ובכך להסוות את הרדיפה ושפיכת דם ילדים וילדות, משל מדובר במבצע הצלת חיים של "נפגעי כת"... 

כאשר בשנת 2000, גורש האדמו"ר מארה"ב לישראל, ביקר בבית הוריו, לאחר הביקור טייל יחד עם הוריו בטיילת ארמון הנציב, כאשר פתאום עוצר אמבולנס של איחוד הצלה שהיה בדרכו ל"הציל חיים", מן האמבולנס יצא מנדל הורביץ והתחיל להכות את האדמו"ר מכות נאמנות לעיני הוריו כמובן בצירוף קללות גסות, לאחר גמר ההתקפה הוא חוזר לאמבולנס ל"הציל חיים". הוריו של האדמו"ר היו עדים לזוועה שכזו. מחמת סיבות מובנות, האדמו"ר וגם הוריו בחרו לא לערב את משטרת ישראל במקרה. אך זו דוגמא אחת על אופיו של מנדל הורביץ. אלו הם בצד השני של הקהילה.

אברהם, לשעבר סבסטיאן, הביא את בנו קריסטיאן בן ה14 לבית כנסת של הקהילה בגואטמלה, הוא סיפר שבנו שואל ומתעניין על תורה, על יהדות ויהודים, ופשוט מאוד הניח את בנו בבית הכנסת משל היה מדובר באסופי. לאחר תשאול קצר של הבן, הסתבר שמדובר באב שכלל לא היה מעוניין בבנו, אכן מדובר בבן איטליגנט ששווה התייחסות הורית הוגנת, אך מעולם לא קיבלה. שורת הדין היתה נותנת, לדרוש מהאב בתוקף לקחת את בנו חזרה, אך בקהילה הבינו שזו תהיה ענישה כלפי הבן מחמת התנהגות מוזרה של האב. בקהילה הניחו לבן להתגורר בבנין הקהילה שנתיים, כאשר חברים ממשפחות שבעצמן נמצאות במצב דחוק דואגים לכל מחסורו, אוכל וביגוד וכו'. כאשר האב לא מעוניין להשתתף בהוצאות ובשום סוג של עזרה.

בהמשך סבסטיאן ואשתו, הצטרפו לבקשת הבן קריסטיאן שיעבור גיור רשמי, בה שונה שמו ל”ישראל יעקב”. סבסטיאן ניצל את רחמי האדמו"ר והבית דין, והצליח לקבל גיור אף הוא, בה קיבל את שמו "אברהם", למרות שברגע האמת הצליח לחמוק אפילו מהשתתפות בהוצאות של הטיסה של המוהל מאירופה וברית המילה, שלא לדבר על כך שלא נענה לשום בקשה להשתתפות אפילו המינימלית ביותר בהוצאות של בנו. אברהם-סבסטיאן ואשתו, התארחו רבות בקהילה. אך אברהם-סבסטיאן נהג (ונוהג) להסתכסך רבות עם כל מי שבא איתו במגע, להרים ידיים זה נוהג קבוע אצלו, הוא ידוע למשטרה היטב בנושא זה. בשלב מסויים הוא התבקש בעדינות לא לבוא יותר ולא לגרום לסכסוכים ומהומות קבועים. אגב אשתו וילמה-יוכבד, ביקרה והתארחה בקהילה, וכמובן גם בילתה עם בנה, גם אחרי שסבסטיאן התבקש לא לבקר. היא הבינה היטב יותר מכל את אופיה של בעלה, היא זכתה לנחת זרועו לא פעם ולא פעמיים.

בזמנו, אברהם-סבסטיאן ואשתו, כלל לא עלה על דעתם לדרוש את בנם להצטרף אליהם, כלל לא ניהלו חיי משפחה תקינים שידרשו זאת. הם ביקרו את בנם ככל שרק רצו ויצרו איתו קשר טלפוני ככל אוות נפשם.

בתזמון נפלא, כאשר צוות עיתונאים בפתח, אורית ואבי עוברים את הים מתוך 'דאגה עמוקה' לשלום אחייניהם, סבב נוסף של רדיפה מתחיל. אנו מקבלים ידיעה מוקדמת, שגורם מסויים שילם לסבסטיאן סכום נכבד על מנת שישתתף ברדיפה כנגד קהילת לב טהור, אותו גורם גם דאג לשחד פקידי שלטון מקומיים לצורך רדיפה זו. ידיעה זו התבררה כנכונה, והתממשה כאשר האב סבסטיאן מודיע לבנו קריסטיאן-ישראל יעקב בביקור שגרתי מחוץ לבנין הקהילה, כי עליו לעזוב את קהילתו, את הישיבה, ולהצטרף אליו מיד. לכל הנוכחים היה ברור שמדובר בפרובוקציה, כאשר כולם ידעו כי אין לסבסטיאן שום אלטרנטיבה עבור בנו, אותו הזניח במשך שנתיים, כאשר מי שהתעניין בו ודאג לכל מחסורו היו רק חבריו מהקהילה. כמובן שהבן סירב לבקשה זו, אך כאן הבן בן ה16 חטף מכות רצח, בעיטות וקללות. האב סבסטיאן ניסה להכניס את בנו בכח למכונית. נוכחים שהתעמתו מילולית עם האב, זכו אף הם למתנת יד מסבסטיאן. המשטרה שהיתה משוחדת, ובנסיבות אחרות היו מכניסים את סבסטיאן מאחורי סורג ובריח, הסתפקו בכך שהבריחו את סבסטיאן, והצילו את קריסטיאן-ישראל יעקב מהתעללות מיידית.

כמובן, שלעיני המצלמות, ולצורך הכתבה, מגיע סבסטיאן למשרד הפנים המקומי, ומספר על בנו שנחטף כביכול, התלונה הנגדית אינה אלא אותה תלונה על התנהגותו הבריונית של סבסטיאן (ובמקרה זה, גם אשתו), שאילולי שוחד הגון אמור היה לשבת מאחורי סורג ובריח.

ועכשיו, לב טהור, הם אלו שאינם נותנים לאב המסכן לראות את ילדו, או שהילד הפך בעצם לקרבן בגלל הצורך למצוא עלילה ודרמה חדשה טרייה על קהילת לב טהור. 

סבסטיאן ואשתו, יגידו עבור בצע כסף, כל מה שיבקשו מהם, הם יגידו שראו מכות, התעללויות. בשביל כסף, הכל....

אגב, הסיפור עם קרסיטיאן-ישראל יעקב, יש לו המשך, השופט שוחד היטב ופסק שהבן חוזר נגד רצונו לאב. וקריסטיאן-ישראל יעקב היה סגור מעל מסגר ובריח שלש ימים בבית הוריו, כאשר הוריו הרעיבו אותו במשך שלש ימים והרביצו לו ככל העולה על רוחם. לאחר שלש ימים של התעללות הצליח הבן לברוח ולחמוק מבית הוריו, כאשר השופט המשוחד החליט להתנקם בו ולשלחו למוסד סגור לילדים פושעים, גם שם הורעב הילד לאחר שלא קיבל אוכל כשר, חייו היו בסכנה מילדים פושעים אחרים שבקשו להתנכל אליו. רק אחרי התערבות גורמים ממשלתיים אחרים, כולל מנהלי המוסד הסגור שדאגו לשלומו של הילד, נמצאה משפחה אומנת אחרת לילד המסכן. כל קשר עם הקהילה נאסר עליו. הילד נמצא בבידוד מוחלט, אין לו חברים, אין לו עם מי לדבר, אין לו קהילה. גם בראש השנה וביום כיפור נאסר עליו ביקור בבית כנסת. לסיכום, הקהילה לא אסרה שום פגישה של שום ילד עם שום הורה, הילד בן 16 וחצי ורצונו הטבעי להמשיך להיות בסביבה אליה הורגל ובה השתרש בהסכמת הוריו. אין זה אנושי לכפות על ילד בן 16 וחצי באלימות לשנות את אורח חייו. אך אברהם ויוכבד והשופט הנכבד הקריבו עבור בצע כסף את הילד המסכן על מזבח הרדיפה כנגד קהילת לב טהור. והאבסורד היא שאנחנו צריכים עדיין "להתגונן", והפושעים הם בכלל ה"אומללים" שבנם "נגזל מהם"...

ולסיום, זו דוגמא קלסית, לכל "האשמות" והעלילות, תמיד לב טהור הם הרודפים האכזרים הנצלנים השתלטנים, גוזלי הילדים ומחריבי המשפחות, ומהצד השני תמיד נצבים המסכנים, האומללים, הנפגעים הדואגים לשלום הילדים ולשחרור המשפחות... כאשר המציאות העגומה היא, שלב טהור נרדפים עד צוואר, אורית כהן או סבסטיאן או דוד חיון הם רודפים אכזריים חסרי רחמים כנגד בני משפחתם הם. והכתבה כמובן נועדה רק להצדיק את הרדיפה ולתת לה מעטה והילה של הצלה.

ישנה רשימה ארוכה של אנשים, שאינם שייכים לקהילה בשום מובן שהוא, הם לא "שטופי מח" ולא מתנהלת עליהם שום סוג של השתלטות, אנשים מלומדים ומוכרים ומכובדים, חלקם מנהיגים, אם זה פרופסור יעקב רבקין, אם זה פרופסור ברוך פרישמן, אם זה הרב יוחנן ווזנר ממונטריאול, אם זה דוקטור דוד גולדמן ואשתו סופיה מנהלת בית ספר בעברה, ועוד ועוד אנשים מלומדים שביקרו את הקהילה במשך תקופות ארוכות ויודעים את אורח חייה היטב, אין להם שום אינטרס חמרי או כספי מהקהילה ונאמנותם אינה מוטלת בספק, ועולה פי כמה על אלו שמובאים בכתבה, מדוע לא רואיונו אף הם לצורך "איזון"  של הכתבה. מובן מאליו, שהכתבה מגמתית במיוחד, וגם האפשרות "להתגונן" לכאורה, אינה אלא אחיזת עינים עלובה...

זו גם הסיבה ל"איבוד הפתיחות" שציירתם, כאילו בני הקהילה מאבדים עשתונות כאשר נצרכים הם להתעמת עם האשמה כל שהיא נגדם, כאשר האמת היא שכבר בזמן ביקורכם, נראה בעליל מטרת הראיון, שלא מדובר כלל באיזה חתירה לחקר האמת, מדובר בתפירת תיק רדיפה נוספת ותו לא.

נ.ב. נספח לתגובת לקהילת לב טהור הקודמת:

מגמה ברורה של הסרט לתאר את ההעברה למתחם המגורים החדש כתסריט אימה, כאילו עברנו ממקום מגורים סביר במרכז למתחם סגור ומסוגר שאיש לא יוכל לתאר מה עוד יתרחש שמה, ועוד שהאמת הברורה היא:

א. גירוש בני הקהילה מכפר סן חואן לה לגונה, עקב הסתה מכוונת של גורמיים עויינים פעילים רשמיים למען מדינת ישראל, אחת ההוכחות בקישור הנוכחי: 

http://frblogs.timesofisrael.com/les-hommes-en-noir-au-pays-des-mayas-1ere-partie

http://frblogs.timesofisrael.com/les-hommes-en-noir-au-pays-des-mayas-2e-partie

ב. שבנייני המגורים היו בנייני משרדים מאולתרים, במשך שנתיים נדחסו הילדים בעל כורחם לאיזור ולשכונה ולבניינים בלי מרווח אויר ונשימה ראויה, שלא לדבר על מקום משחקים סביר, הקהילה עבדה במשך שנתיים ביזע בקניית ובניית ופיתוח שטח מגורים סביר, שיתאים עבור מקום מגורים סביר לילדים ולילדות, ועבור מקורות פרנסה עבור הילדים.

והאמת היא שבסיוע כמה מנהיגי דת בגואטמלא, ובהשתדלות כמה עסקנים מבחוץ, לאור המצב הקשה ובמיוחד לאור ההאשמות בענין מצב הבניינים הוחלט להעביר את בני הקהילה למקומם החדשה, כדי לשחרר אותם מתנאים החיים הקשים, וגם להתאמץ בבניית המקום החדשה, וטיפוחו.

מתחם מגורים החדש שמתבססים שמה אנשי הקהילה, אינו מקום סגור ומבודד, כל מי שמבקר מתפעל מיופי המקום והנוף, ואיך שהילדים יכולים לשחק בחוץ עם אויר צח. כל המבקרים לשמה נכנסים לתוכו בחופשיות מליאה, ודוקא מגיעים כל יום הרבה מבקרים מכל הסוגים, והרבה מהם לסייע ולטפח את הקהילה הנרדפת מהממסד הישראלי.

אכן יש גדר בכניסה, למנוע מכל סוגי גנבים ופרובוקטורים כמו אורית כהן אבי עמיר ולימור פנחסוב, כי דוקא הם באים לטרטר ולהתעלל בשלומם של המשפחות, ובטח שלא באים לעזור, להם הגדר והשמירה מיועדת, ובבקשה מהם שלא יבואו שוב כי בודאי לא יתנו להם להיכנס.

ליתר פרטים בעניין מוטיבציה של הההעברה, התכנית לעתיד, וכל המסתעף בענין הצלת קהילת לב טהור מיד רודפיה, אפשר להיכנס באתר העברי: www.rescuecommittee.net