תגובותינו
With the help of God
בעזרת השם יתברך
  • Register

"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - ונפגעי פעולות האיבה (קהילת לב טהור?...)"

 

69 שנה מאז קמה המדינה, שהייתה אמורה – כפי הבטחת קברניטי ספינת הציונות – להוות מקלט בטוח לכל היהודים שיבואו ויחסו בצילה. "המצב השורר היום בעולם מלא סכנות ליהודים, לנו רק מפלט אחד: מדינת היהודים!". כך כתב הרצל ביומנו. יתירה מזו, הציונות התיימרה לפרוש כנפיה על כל יהודי העולם, והבטיחה "שאם נגיע למטרתנו (כלומר ייסוד המדינה) ישתנו התנאים, יהיה בידינו להגין על אחינו בכל מדינה" (יומן הרצל).

אך הנה היום הזה שמציינים בישראל, "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה", מורה יותר מכל על הכישלון הכואב והצורב של ההזיה הזו. אלפי אלפים של חללים נהרגו בתוך המדינה הזו, ודם ישראל נשפך כמים. אין שום ביטחון ושום עצמאות, לא בתוך גבולות המדינה ולא מחוצה לה. נו, אולי יבוא מישהו וינסה לטעון שהכוונה של מדינאים ממולחים אלו, אכן הייתה להגן על העם ולמצוא לו מקלט בטוח, אלא שהמציאות עמוקה ובעייתית מדי, ולכן התכנית כשלה. אמנם, הנקודה של הכישלון שבחזון היא אמיתית, נביאי השקר של התנועה הציונית לא חזו היטב את הבעיה השורשית במזרח התיכון, וחשבו שהערבים יודו להם על שהביאו עימם את תרבותם הנפלאה (לא היהודית) וירקדו לפניהם הורה בקידת תודה על שזיכו אותם לטעום את צפיחית המערב הפרוע. אך לסיים בסוף פסוק שכזה לגבי כוונתם של מחוללי הציונות והבאים אחריהם, שרק טעות שבחזון הייתה כאן, וזוהי השגיאה שיכולים לסלוח עליה, סוף פסוק כזה יכול להסיק רק מי שלא העמיק להבין ולהתבונן במציאות הורתה ולידתה של התנועה הציונית ובתה המדינה שנקראת מדינת ישראל. כשאנו מתבוננים ומגלים שהמדינה לא רק שאינה מגינה כראוי על אזרחיה, ולא רק שאינה באמת מצילה את יושבי חו"ל, אלא גם שרודפת אותם ומתעללת בהם, לא ניתן לטעות בכוונתם של העומדים בראשה ולטמון את הראש בקרקע כבת יענה חרשת ואילמת, וכל המפקפק בכך אינו אלא שוטה או זייפן. רבים חללים הפילו במלחמתם כנגד שומרי דת יהודית, ופעולות איבה אכזריים בוצעו ומתבצעים כנגדם עוד בימים אלו. והנה לדאבון ליבנו השבור, הצלחתם של מנהיגי הציונות עצומה היא במישור אחר, עמוק ויסודי לאין ערוך. המטרה האמיתית שלשמה הוקמה המדינה, אכן התקיימה בידם, ועוד בהצלחה גדולה הרבה מן המשוער. את כוונתו הטמונה ברעיון המדינה ביטא הרצל באחד מרשימותיו, וכך כתב: "ההרכבה של הגזעים המערביים עם גזע זה של יהודים על יסוד דת ומדינה משותפת זהו הדבר הרצוי והגדול, פירוש הדבר התבוללות גמורה ללא שיור, טמיעה מוחלטת בתוך הסביבה, לשם התבוללות זו דרושה מדינה יהודית חזקה". (יומנו עמוד 45 {הוצאת ביין}). ההתבוללות לה הטיף הרצל ואותה רצה לקיים בפועל, הייתה התבוללות כפשוטה, כלומר טמיעה בתוך העמים האחרים עד שיימחק שם ישראל ח"ו. אך לאחר שנוכח לדעת, כי העמים אינם רוצים בהתבוללות הלזו, ומקיאים את היהודים שנבלעים בתוכם, גרס התבוללות אחרת: התבוללות תרבותית גמורה, וממילא התוצאות תהיינה זהות. עם חדש בין העמים, אך לא שונה מהם במהותו. ובצביונו. המכונה הציונית שעטה הלאה עם תוכניתו ו"חזונו" הטמא של הרצל, כאשר היא משתמשת בכל האמצעים העומדים לרשותה לצקת את רוח העמים אל תוך נשמת ישראל, ובבד בבד לנתוץ לשבר ולפורר כל סממן יהודי אמיתי. בשנת תרפ"ח, ביטא והכריז וולדימיר (זאב) זאבוטינסקי את קווי היסוד של המדינה העתידה, בדברים שאינם משתמעים לשתי פנים (והקוראים היקרים יראו בעיניהם כיצד תלמידיו אחריו, מקיימים בפועל את דבריו בדקדוק רב: "במדינה היהודית, נשלול מהיהודים שיסרבו להסיר מעליהם את חלד הגלות, הזקן והפיאות, את הזכות לחנך את ילדיהם. נכריז עליהם כבלתי שפויים בדעתם. נסגרם בשכונות מגודרות תיל, לבל יפיצו את חלאתם הדתית בקרב העם החדש הקם בציון, ואת ילדיהם נחנך אצלינו במוסדות מיוחדים", עכ"ל. את הדברים הכתובים כאן, מתאמצים ליישם בכל כוחם שונאי ורודפי הדת בארץ ישראל. "חלד הגלות" שמזכיר כאן ז'בוטינסקי, אינו מצטמצם רק לגידול זקן ופיאות, אלא כל ההווי היהודי המסורתי ודרכם הסלולה מדורי דורות, את זה שאף ההמן הזה לעקור ועל זה ציוה את תלמידיו והבאים אחריו. עם הפיאות והזקן השלימו פחות או יותר תלמידיהם של אבות הציונות, בלית ברירה כמובן, אך ההתבוללות "התרבותית" שכופים הם על כל בני ישראל, היא הסם הממית שהצליחו להחדיר, לצערינו הרב, גם לרבים מאלו שנקראים חרדים. ולאלו אשר לא כרעו לעגל הציוני, ולא השתחוו לאידיאלים המזוייפים שלו, הם קידשו מלחמת חורמה, מלחמה ללא פשרות, ללא כללים וללא מצפון. והדברים מוצאים ביטוי מחריד בהצהרה שפורסמה בשבוע שעבר בכלי התקשורת, הצהרתה של השופטת רבקה מקייס אודות קהילת לב טהור. באמת שקשה מאוד להתייחס לכל דברי ההבל, הטפשות והרוע שנאמרו בפסק של השופטת המהוללת, לא בגלל איכות הדברים והחכמה הטמונה בהם, אלא מחמת הצורה של הרשעות והאכזריות בה היא נוקטת, שהם בגדר של אומנות ממש, אומנות הרוע והשחור שניתן למצוא רק במקומות היותר אפלים ושחורים שיש בעולמנו. ומי שיתבונן לרגע בדבריו של ז'בוטינסקי לעיל, יבין על רגל אחת את כל הסוד הטמון במלחמה החולנית כנגד קהילת לב טהור. חללי ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אינם רק נפגעי טרור או מרצחים. החללים והנפגעים הפנימיים שבתוך ליבה של ישראל, הם רבים פי כמה וכמה מהנרצחים שנשפך דמם בארץ ישראל הי"ד. התורה לימדתנו, כי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, ואלו שמתו מיתת הנפש מאחינו בית ישראל רבים מספור המה, מליונים יהודים שהעבירו על דתם ודעתם, עקרו מהם כל זיק של קדושה, ונטעו בהם שנאה תהומית לכל דת ישראל. וגם את שומרי המצוות עצמם בלבלו עד אין להכיר, ואינם יודעים מימינם לשמאלם, מהי דעת תורה באמת ומהי כפירה באלוקי ישראל וביסודי הדת הישראלית. פעולות איבה אכזריים במינם, מכוונים כנגד יהודים שומרי מצוות על לא עוול בכפם, והפעילים לכך המה בגדר היותר גרוע מרוצחים שפלים וברברים.

* * *

כאשר אנו מתבוננים בדברים שנכתבים ומתפרסמים כנגד קהילת לב טהור, אפשר לקבל מעין הבנה קודרנית ועגומה על מה שאירע לעמנו בתקופות שונות בהיסטוריה. אם מישהו ניסה להבין פעם מהי הנקודה ממנה צומחת וגודלת המפלצת הנקראת אנטישמיות, ולחקור על מהותה, יוכל למצוא בנידון דידן שיעור מאלף בנושא, ואף לחזות במו עיניו בפרטי פרטים כיצד המכונה הזו עובדת ומניעה את זרועותיה ההרסניות. מי שלמד קצת היסטוריה, מי שעיין באמת בתיאורים הכתובים ביומנים של התקופה בה עלה הצורר הנאצי לשלטון באימפריה הגרמנית, יכול אולי להריח במידה כלשהי משהו מן המשהו מאותו ההרגש שחשו שם מיליוני יהודים שחסו תחת השלטון הגרמני, וגרורותיו ברחבי אירופה. אבל מכאן ועד לחוש תחושה של ממש, כמעט שבלתי אפשרי הדבר, כמי שינסה להבין ולחוש ברגע אמת את כאב חבירו המאושפז בבית החולים, נאנק ומתפתל לידו מכאבים. הוא יוכל להביט בו, ללטף, לעודד, וגם לנשוך את השפתיים בחוסר אונים, אך להרגיש את הכאב ממש יוכל לחוש רק מי שהכאב הוא חלק ממנו, על עורו ובשרו שלו. ניצולי שואה רבים, אשר עברו את מאורעות הבלהות בשבעה מדורי גיהנום של השואה הארורה, לא מסוגלים לדבר על מה שעברו בימים השחורים ההם. ביניהם אפילו אנשים חזקי אופי וגם בעלי אמונה חזקה, אך המאורעות שעברו, הזוועות שחזו במו עיניהם, האימה הנוראה שהייתה מנת חלק רגע רגע בתוך התופת הנאצית, ההרגשה של מחנק בגרון ונשימה עצורה בבוקר נוסף עם כותרות נאצה בעיתון "השטרימר" הנאצי, לצד קריקטורה ארסית, כל אלה השאירו בתוכם משקעים עמוקים בנפשם ובתודעתם, עד שבזיכרון קל באותם המאורעות יכולים הם להתמלא באגלי זיעה, ברעד חזק ודפיקות לב מהירות ויותר מזה. מפורסם אותו העד שהעיד במשפט הידוע כנגד המרצח השפל אייכמן ימ"ש, שבמהלך המשפט, תוך כדי מתן עדות, נפל על הארץ מעולף, ומאז לא שב עוד לדוכן העדים. אך אנשים שלא חוו את חלום הבלהות הזה, לא יוכלו לעולם להבין את רגשותיהם של הניצולים האומללים. ויותר מזה, יש כאלה שאפילו ישדרו קרירות ואטימות ואף יפגינו זלזול. כשהגיעו לארץ ישראל השמועות על הזוועה שמתרחשת באירופה, התגובות היו קרות ואכזריות. לא כאן המקום לגולל את הפרשייה הארוכה שתכתים לעולמי עד את התנועה הציונית ואת אנשיה, אודות עמדתם ופעילותם בשנות הזעם והאימה (ונעשה זאת אי"ה בהזדמנות אחרת) אך נזכיר רק עובדה מפורסמת, שכשנערכה האסיפה של מנהיגי התנועה לעניין שמועות הזוועה, והגיעו עדים משדה הקטל לספר את מה שראו עיניהם, באותו רגע עוצר נשימה וקורע לב, לא מצא לנכון אחד ממנהיגי התנועה ברגע זה, אלא ללעוג ולמחות בעד המדבר, על שמדבר הוא בשפת האידיש ולא בעברית מודרנית. היה זה דדי גרין, מי שעתיד להיות ראש הממשלה הראשון של התפלצת הציונית, ובשמו המעוברת דוד בן גוריון שר"י. את שנאתו התהומית לכל דבר יהודי לא יכל לעצור ולכבוש גם בשעה מרה וכואבת שכזו. את הרדיפות שחוו וחווים עד להיום הזה ממש חברי קהילת לב טהור, יחד עם נשותיהם, בניהם ובנותיהם, וביניהם תינוקות פעוטות בגיל הינקות, איש לא יוכל להבין, מלבד מי שחווה מאורעות קשים כהשואה והדומה לה. כולם גיבורים גדולים לקרוא עוד כתבה מצחינה משקר באינטרנט על הקהילה, או תכנית זולה בטלביזיה, ולחזור מיד כמו גלמים על מה שהשדרן אומר שם, לכתוב איזה תגובה ארסית, איזה קללה, איזו הזדהות של רשע וטמטום – אנחנו גם נגד הקהילה הזו. כהות החושים שאחזה בני אדם היא מעבר לכל הסבר פסיכולוגי פסיכיאטרי, אטימות וקשיחות הלב. שומעים על קהילה יהודית שלימה שצריכה להימלט ממקום מושבה עם ילדיהם הקטנים, רואים צילומי וידיאו ותמונות שמזכירות גירושי יהודים באירופה, אבל השורות הקצרות שכותבים אלה שמביאים את המידע נוטלים את כל השכל, והופכים את הלב לאבן. "כת מסוכנת", "כת פוגענית", אנשים קוראים שוב ושוב וכמו זומבים משננים שוב ושוב וחוזרים: "כת, כת מסוכנת". אף אחד לא טורח להזיז איזה תא אפל במוחו לנסות ולחשוב: האם באמת ייתכן שישנה כזו כת מסוכנת בעולם שעדיין לא הצליחו להפלילם ולהוכיח ראיות כנגדם? כת כזו שמתנהלת עשרים שנה ויותר בצורה סדיסטית ואלימה ואיש לא מצליח להוכיח את רשעותה? הרי לא מדובר כאן באדם אחד, ראש ארגון פשע, שיכול לגלגל את האשמה על אחד מחייליו עושה דברו, כאן מדובר בקהילה שלימה שמונה מאות אנשים שמואשמים בפשעים חמורים וקשים. אז כיצד כולם מתהלכים חופשיים? הייתכן שבקהילה שלימה של מאות אנשים מסוכנים, לא נמצאה אפילו ראייה אחת לזוועות?! לא נמצא ילד אחד עם סימני התעללות? לא נמצא אדם אחד שניתן להוכיח את אשמתו? איפה השכל של אנשים? הרי יודעים כולם שנעשו פשיטות על הקהילה כמה פעמים בצורה ברואטלית, שוטרים חמושים פרצו ושברו את הדלתות והחלונות, נכנסו לבתים בהפתעה גמורה, ולא מצאו אפילו ראייה אחת בקהילה שלימה, אז מה יש עוד לומר רבונו של עולם?! שפקידי הסעד הקנדי בקיובק ובאונטריו כאלה מטומטמים? שהפשיטו בביזיון ילדים וילדות ולא ראו את סימני ההתעללות? הרי טוענים שמפרקים ילדים ממכות עם מוטות ברזל! שמרעיבים! לא מצאו ילד אחד דל מראה ודק בשר שעיניו בולטות מרעב ובטנו נפוחה? האם ישנה איזה התייחסות לטמטום שכזה? מה עוד צריך לומר, שהחוקרים והשוטרים בגואטמלה עם פקידות הרווחה שהגיעו למקום ובדקו את הילדים לא ראו את הדברים הנוראיים ששם? אבל הרי גם שלחו מישראל עשרות פקידים שהשתתפו בלינץ' בגואטמלה, והם היו נוכחים בשעת הפוגרום והפשיטה על הקהילה, אז איך גם הם לא מצאו שום דבר?! אלא מה, קבוצה ידועה ומורשעת מסיעה את המכונה הזו כנגד לב טהור, ומרבית בני האדם בעולם, הם שטופי מוח, החיים בתוך בועה ומחוברים לצינורות האינפורמציה המעוותת והשקרית של כלי התקשורת השונים. האופן בו מקבלים כולם את האינפורמציה לתודעתם, מפנימים ומסכימים איתה זהו דבר מחריד. עיצוב דעת הקהל שנערך על ידי כלי התקשורת השונים, מונע מן האדם לראות את המציאות כפי שהיא באמת. קשה למצוא באמת מי שמעניק אינפורמציה טהורה באמיתתה, ללא סילוף ועיוות פוליטי או אידיאולוגי. אף אחד הרי לא טורח לברר באמת את פיסות המידע שמשליכים לפניו עיתונאים וסתם חובבנים תקשורתיים, ולכולם נוח להשתמש בטבע הפתי שלהם בעניינים שלא נוגעים אליהם. יש טלביזיה, יש עיתון, יש רדיו, וכמובן רשתות ואתרי אינטרנט בלי סוף, וכולם משדרים באותו ניגון, אז למה שמישהו יחליט לקום ולבדוק אם הדברים אכן כפי שפורסמו? רק כאשר איזה עניין נוגע להאדם עצמו, אז הוא מתגבר כמו אריה ומגיב בכל הכח, לברר שהדברים אינם אמת, ויעשה שפטים במי שישוב להשמיעם. אך אף אחד לא מתבונן שכל הידיעות הן ללא ערך כלל וכלל? כמה שקרים פירסמו כבר, ובלי בושה בכלל, ואף אחד לא מתרגש. פירסמו שילדים נלקחו מחיק הוריהם, ואף ילד לא נלקח. כתבו שנעצרו חברי הקהילה, ואף אחד מעולם לא נעצר. כתבו שילדים נראים כמו בשואה, וכולם יכולים לראות איך הם נראים. שאין אוכל ואין משחקים, והם ראו בעיניהם שיש די והותר. כמה שקרים צריכים להוכיח כדי שאנשים יבינו שנעשית כאן שואה בפרהסיה?! הרי רבים מאוד מאיתנו, כבר נתקלו במהלך חייהם בשקרים ושקרנים פתלוגיים, גם בשקרים כאלה שלא היינו מאמינים לעולם שהם שקר ובלוף. אבל לבסוף נוכחנו שכן. סיפורים הוליוודיים על מלחמת יום הכיפורים ומבצעים נועזים, שאחוזים בליבות רבים כבר עשרות שנים, לפתע התמוגגו ונתגלו כזיוף וסיפור בדוי שהומצאו רק כדי להעלות את המוראל הלאומי והצבאי הנחות והפגוע. אנשים שחשבנו שהם סמל ומודל לחיקוי, נתגלו לפנינו פתאום במלוא כיעורם המוסרי במעשי תועבה שקר ומרמה שנתפסו בהם. חברים טובים שנתנו בהם אמון, לא הסתרנו מהם מאומה והיינו ממש חלק מהם, תקעו סכין בגב או בלב. ובעיקר בעידן הטכנולוגיה והפוטושופ, אנשים הופכים דמיון למציאות ומציאות לדמיון, משנים דמויות ורקעים, מוציאים ומקימים מתים מקברם, טומנים ומספידים את החיים, ובקיצור פנים חדשות באו לכאן, ועולם הפוך אנו רואים למול עינינו. ומה קורה לבני האדם? לא נשארה טיפת רגש ולב אנוש לחוש שנגרם פה עוול נוראי? השקרים מפוזרים בעולם בכל מיני אופנים. ביום אחד באפריל חלל העולם גדוש ומלא בשקרים. אך גם מדי יום ביומו. והנה, כל זמן שהדבר אינו נוגע בחיי הנפש, וכל זמן שאין חללים נופלים וקורבנות שנאנחים וגונחים מכאב, אפשר אולי לחייך ולהתפעל מהאשליה שיצרו לפנינו, מהצ'יזבט שסיפרו לנו. אך כאשר מדובר במסכת ייסורין שמביאים על בני אדם, כאשר ממיטים אסון ושואה על יצורי אנוש, אל לנו לחייך או להתפעל מהדברים, כי בחיי אדם מדובר כאן, בנשמות שנבראו בצלם אלוקים.

 

יהודים רחמנים, התעוררו!!!

 

הוועד העולמי להצלת משפחות לב טהור

.