גיבויים וראיות
With the help of God
בעזרת השם יתברך
  • Register

למה הציונים רודפים את קהילת "לב טהור" משמיצים אותה, רודפים אותה, מסיתים מדינות כנגדם ורוצים לחטוף את ילדיה?

מאת הוועד העולמי להצלת משפחות קהילת "לב טהור"

 

במשך כל ההיסטוריה, היו מנהיגי ישראל האמיתיים, דהיינו המנהיגים הרוחניים, למן האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, עד הנביאים הקדושים, וכל חסידי וצדיקי הדורות, מוסרים את נפשם בעד עמם, ועמלים בכל כולם לטעת בהם את שורשי היהדות האמיתיים, שכולם המה שורשים הנטועים בספר הספרים האוניברסאלי – הוא התנ"ך הקדוש שניתן מבורא העולם. שורשים המנחים את האדם בחייו, הן במצוות שבין אדם לאלוקיו, והן במצוות שבין אדם לחבירו, והכל היה נעשה במטרה אחת ויחידה: לעשות ולקיים את רצונו של האלקים, בורא שמים וארץ, מתוך שמחה אהבה ויראת כבוד, ובהבנה ובאמונה אמיתית ועמוקה, שכל מעשה טוב וחיובי, מקרב את הגאולה האוניברסאלית, וכל מעשה שלילי ולא טוב, מרחק חלילה את הגאולה ומחטיא את מטרת הבריאה. 

הקהילות היהודיות בכל מקום בעולם, היו מקיימים את מצוות התורה במסירות נפש ובכל התנאים ממש, גם כאשר היו תחת ידיהם של מושלים קשים ועריצים. אמונת הגאולה השלימה והמשולמת לעולם כולו, הייתה נר לרגלם ואור לנתיבתם בכל הזמנים. מזמן שגלו מעל אדמתם בארץ הקודש, ידעו והאמינו, כי רק גאולת בורא העולם היא תגאל את העולם כולו, ובתוכם עם ישראל, שיוכל לשוב לאדמתו ולכונן את חייו בקדושה ובטהרה כפי התכנית האלוקית. לא גאולה עצמית בכח הזרוע תגאל אותם, לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה' (זכריה ד, ו). באמונה זו דבקו כל עם ישראל, אנשים, נשים, וילדים רכים, ועל אמונתם זו היו מוכנים למסור את נפשם בפועל ממש להריגה, ולא לכפור חלילה באחד מיסודות האמונה היהודית.

יסוד המסתעף מאמונה זו, הוא אחד היסודות העיקריים של האמונה היהודית בעניין הגאולה, והוא שלא למרוד לעולם בעמי העולם, לכבד את אמונתם שלהם, ולקיים את חוקי מדינתם. היהודים שמרו על ציווי זה בדביקות נפלאה במשך כמעט אלפיים שנה. כמובן שהיו בכל תקופה עשבים שוטים ומרים שקמו ופרקו עול מצוות, ובכלל זה את עול מלכות העמים, אך הקהילות היהודיות הקיאו אותם מתוכן, באם לא רצו לשוב מדרכם הרעה, משום שידעו את הסכנה שיוכלו להמיט עליהם אנשים הללו ללא מורא מלכות שמים. 

פעולות כאלו גרמו פעמים רבות לצרות גדולות לקהילות היהודיות, כאשר אותו פושע פורק עול, היה הולך ונוקם בקהילה בדרכים אכזריות, בעיקר בפנייה לשלטונות בעלילות שקר, שכאילו אותם היהודים אינם נאמנים למלכות שבה הם נמצאים, וכן שקרים מכוערים, זיופים וסילופים מכתבי הקודש, שכאילו מדברים כנגד העמים האחרים. היו פעמים רבות שמושלי העמים לא היטו אזנם לדברי המסיתים, משום שידעו את נאמנותם של נתיניהם היהודים, ואת דביקותם במצוות התורה שכוללת, כאמור, את הנאמנות כלפי המושל והממשל בו הם נמצאים.

אך פעמים רבות גרמו שקריהם ומלשינותם של הפושעים פורקי העול, לתסיסה והסתה כנגד הקהילות היהודיות, דבר שהוביל גם לויכוחים פומביים כפויים של רבני ישראל כנגד הפושעים הטוענים, שהציגו את שקריהם לפני המושל. אם מושל אותו המקום ניחן היה במידת האמת, היה מקבל את דבריהם של הרבנים ופרכותיהם כנגד הטענות השקריות, ואם היה שונא ישראל היה שש ושמח על המציאה שנזדמנה לידו והיה נוקם ביהודים, בגזירות קשות ובגירושים. כך היה מאז ומעולם. וכך היה בגירוש המפורסם בדברי ימי העולם, בגזירה הנוראה של היהודים ב"גירוש ספרד" ע"י המלכה איזבלה. 

******

לפני כמאה ועשרים שנה קמה ונתייסדה התנועה הציונית. התנועה הציונית הייתה ממשיכת דרכה של "תנועת ההשכלה" שקדמה לה ונתפשטה בעולם. תנועת ההשכלה העולמית הכללית, הייתה ניכרת גם בעיקר בנטישת הדת, מרידה בשלטון הכנסייה, ואמונה במדע ויכולות האדם. אצל העמים השונים התבטאה תנועת ההשכלה ברכישת השכלה כללית במדעי העולם, העתקת מושב הכפר לחיי עיר גדולה וכד'. גם אצל קבוצות שונות בעם היהודי רדפו אחרי ההשכלה, אך לא לשם השכלה גופא, אלא לשם כלי לפרוק מעליהם עול תורה ומצוות כחלק מהמהפכה הכללית החופשית (סקרולוזציה), ולהשתלב ולהדמות בחברה הכללית. אותם "משכילים" סברו גם, שעל ידי השכלתם והשתלבותם בחברה הכללית, תעלמנה כל התופעות האנטישמיות, והם יוכלו לקבל שיוויון זכויות מלא בין העמים. 

מחמת שרצו אותם פורקי עול תורה להדמות בכל עניין לשאר העמים, הסירו מעליהם את כל הסממנים היהודיים, הלבוש היהודי, כיסוי הראש, וגילחו את זקנם ופאות ראשם. כמובן שראו את כל מצוות התורה כסיבה המפרידה בינם לבין העולם הגדול, ולכן נטשו את מצוות התורה, מי את כולן ומי את רובן. אך לא היה להם די בזה. מכיון שנוכחו לראות שרוב העם היהודי אינו חפץ בדרכם המשונה, וממשיך לדבוק במסירות באמונתו וביהדותו, החליטו להציק להם ולרדוף אותם. מחמת שאותם פורקי עול היו מיעוט ניכר מן העם היהודי, ידעו כי מלחמתם צריכה להעשות בצורה מתוחכמת, על מנת לפרק את היהודים מיהדותם. ולצורך כך השתמשו כמובן בדרכם השפלה של אותם פושעים מאז ומעולם, ומחמת שהיו קרובים למלכות, ויודעים יותר לשונם, פנו אל רשויות המלכויות בעולם, בעלילות נוראות על היהודים, ובעיקר הטענה השפלה והשקרית, שכל זמן שימשיכו היהודים לקיים את מצוות התורה וידבקו ביהדותם, לא יהיו נאמנים למלכות, ויבצעו דברים נוראיים, כמו העלילה השפלה, המופרסמת לשמצה בשם "עלילת הדם", שכאילו חלילה יהודים משתמשים בדם ילדים לצורך פולחן, ועוד עלילות ושקרים מפורסמים, שקיימים עד היום בעולם.

פעילותם של "המשכילים" הללו, הניבה פירות באושים, והיהודים סבלו צרות קשות מאוד מחמת העלילות השקריות הללו, דברים שהובילו לעריכת פוגרומים ורצח, וגירושים המוניים. אך מה שהיה לבסוף, הוא, שתוחלתם של "המשכילים" נכזבה, הם עצמם לא התקבלו מעולם כשווים באמת בין העמים, ולא רק שתופעת האנטישמיות לא חלפה מן העולם, אלא הלכה ונתגברה ביותר, והרבה מהרעה החולה הזו נזקפת לחובת של הפושעים הללו, שהרבו בעלילות שקרים על היהודים בני עמם, ובזה נתנו פתחון פה לשונאי ישראל מובהקים.

אחר כל זאת, קמו והמשיכו לצוץ ולצמוח כל מיני יצורים משונים, שניסו לפתור את בעיית האנטישמיות בדרכים המנוגדים לתורה הקדושה, נביאי שקר, שבכל פעם עטו על עצמם מלבוש אחר של אידיאה חדשה, שבתוך תוכם היה רצונם לפרוק עול מלכות שמים, ולסחוף את המון בית ישראל אחר דרכם הרעה.

******

כך קמה לה התנועה הציונית. בזמן קשה לעם היהודי, וסמוך למלחמת העולם הראשונה. התנועה הציונית קמה ונתייסדה על ידי יהודים שלא הכירו את יהדותם, או שלא רצו להכירה בדווקא. ולא זאת בלבד שלא רצו להכירה, אלא ששנאו אותה שנאה תהומית וחולנית, התביישו בה וסלדו ממנה, כאדם המתבייש במום מכוער שיש בו. כל רעיון יהודי אמיתי היה זר להם, נושא להילחם בו ולהעלימו מן העולם. אותם אנשים, שהחזיקו בזיוף בשם "יהודים", הם היו משיחי השקר החדשים שקמו והתיימרו לגאול את ישראל, אך לא לגאול את ישראל מצרתם, אלא לגאול אותם מיהדותם, וזוהי לשיטתם הגאולה המיוחלת, שתביא גם לגאולה פיזית.

כל יהודי, במשך אלפיים שנה, התפלל מעומק ליבו ובדמעות חמות אל אלוקיו: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון" ומיד ביקש עוד: "כן תחיינו ותחננו, ותאסוף גלויותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך, ולעבדך בלבב שלם". כל עניין כמיהת והשתוקקות שיבה לארץ ישראל, ארץ הקודש היה על מנת לשמור את חוקי האלקים, ולעשות רצונו באופן היותר מושלם.

רעיון ויסוד התנועה הציונית, ולאחר מכן בתה, היא המדינה הציונית, מנותק הפכי ומתנגד לגמרי לאמונה היהודית. רעיונם הוא אחד: למצוא מקום טריטוריאלי לעם היהודי, מקום בטוח ושליו. אך זה לא סוף הפסוק. המקום הבטוח והשליו, שאליו היו נשואות ראשי הציונות "הגואלים", לא היה כדי לתת ליהודים הגולים מקום בטוח כדי לשמר את יהדותם כפי השתוקקותם, לא בשביל שיכולו לחיות את חייהם היהודיים לפי אמונתם ללא חמת המציק, ולא כדי שימשיכו את מסורת עמם ויפסעו בשביל הסלול מדורי דורות, שביל שהאיר לעולם כולו בתוך זמנים של חושך ואפילה.

מטרת הציונות הייתה בדיוק להיפך. הכפירה באמונה היהודית והחתירה תחתיה. הציונים הציבו להם למטרה, לפעול בכל הכח ובכל האמצעים, להרוס לנתוץ ולשבר את מהות ונשמת העם היהודי, ולהקים תחתיו עם חדש, עם זר ומוזר, שיאסוף את כל תרבויות העמים השונים, ומהם ירכיב את תרבותו שלו. ובתוך מהלך זה, גם לאסוף את כל היהודים לארץ ישראל, על מנת שיוכלו אותם מנהיגים לבצע את זממם ולהחילו על כל העם היהודי כולו. משום כך, חלק ניכר וגדול מהעם היהודי התנגד לתנועה הציונית ולראשיה, וכן לכל רעיונותיה ופעולתיה. אך הציונים נלחמו בכל מי שעמד מנגד לדעתם, ביזוהו, הכפישו את שמו, עד שקבעו והכניסו במוחות האנשים, כי מי שאינו ציוני, הוא "שונא ישראל", הוא שונא את ארץ הקודש, ויש מביניהם שפירסמו והודיעו, כי מי שאינו ציוני הוא אינו יהודי!!! (מאקס נורדאו ועוד).

כך כתב מגדולי הוגי הדעות של הציונות – חיים הזז:

"אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים השונים זה מזה. בודאי שני דברים הסותרים זה את זה. כשאדם אינו יכול להיות יהודי, הוא נעשה ציוני. הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם... דבר אחד ברור: הציונות לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה. אדרבא, היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו, ופורשת ממנו לדרך אחרת, למטרה רחוקה ומסוימת. היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר! בבקשה לשים לב: לא חדש ולא מחודש אלא אחר. מי שאינו סבור כך או שהוא טועה, או שהוא מרמה את עצמו", עכ"ל.   

פחות מדור אחד אחרי שקמה תנועת הציונות, כותב אחד מראשיה (מנהיג תנועת "העבודה"), אהרון דוד גורדון שר"י, שהיה מורה דרך לרבים מהציונים ובעיקר לדור הצעיר: "עלינו לקחת את אבק האדם הנקרא עם יהודי ולנסות ליצור ממנו עם חדש בארץ חדשה. המשימה (כלומר המטרה) הראשונה העומדת לפנינו, היא לקחת את תורתו בה האמין עד כה ולקוברה בזכרונות העבר", עכ"ל, ימח שמו וזכרו. הדברים הללו הם קצרים, אך מתמצתים היטב את השיטה הציונית.

לשם מטרה זו, נקטו ראשי ומנהיגי הציונות באמצעים שונים ומשונים, על מנת להוציא לפועל את תכניתם השפלה. החשבון הציוני היה פשוט, להעלות את כל היהודים ארצה, להקים מדינה וממלכה שהם הציונים יעמדו בראשם, והם, הציונים "המשכילים והנאורים", ידאגו אט אט לשנות את מהותם של היהודים הגלותיים ו"יתקנו" אותם כפי ראות עיניהם. כלומר, לא עוד עם יהודי מאמין ומקיים מצוות, לא עם בעל מידות טובות ושאיפות רוחניות של גאולה, קדושה וטהרה, אלא עם שחי בכח הזרוע, שמאמין בעצמו בלבד, גס וריק מכל תוכן רוחני. ומי שיתעקש להחזיק בדרכיו "המיושנות", ייחשב במדינה הציונית כאזרח נחות דרגה, ויהיה סמל ללעג וקלס, מטרה לבזיון וקיפוח.

וולדימיר (זאב) זאבוטינסקי (מורה דרכה של מפלגת "הליכוד" הציונית, ושל כל צד "הימין") כותב בשנת תרפ"ח: "במדינה היהודית, נשלול מהיהודים שיסרבו להסיר מעליהם את חלד הגלות, הזקן והפיאות, את הזכות לחנך את ילדיהם. נכריז עליהם כבלתי שפויים בדעתם. נסגרם בשכונות מגודרות תיל, לבל יפיצו את חלאתם הדתית בקרב העם החדש הקם בציון, ואת ילדיהם נחנך אצלינו במוסדות מיוחדים", עכ"ל.

הרעיון האכזרי של חטיפת היהודים (בעיקר ילדים) והפיכתם לציונים כופרים, נמצא בכמה מכתבי היסוד של הציונים, על פיהם הם נוהגים עד היום הזה ממש, כפי שרואים אנו בעינינו וכפי שחווים זאת הקהילה היקרה על בשרם.

ומי שלא ירצה לעלות לארץ ישראל? לשם כך הגו ראשי הציונות מחשבה זדונית ומורשעת: הם יבעירו את האדמה סביבו, עד שיאלץ לברוח ממקומו בבהלה. ולאן שרק ירצה לברוח, ידאגו לנעול את הדלתות והשערים בפניו, ויותירו לפניו ברירה אחת ויחידה: או לעלות לארץ ישראל תחת שלטון הציונים, או למות בחוץ לארץ.

והם אכן מיצו את מחשבתם, וראשיהם פנו למנהיגים אנטישמיים ידועים, ו"הסבירו" להם, בשקרים ועלילות מכוערות, כי היהודים אינם רצויים בשום מקום, ושהם מחרחרים ריב, וטובה גדולה תצמח אם יוציאו את היהודים ממקומם, וישלחו אותם לארצם הישנה, ארץ ישראל. כך פעל ראש הציונים, תיאודור הרצל, וכך פעלו חסידיו אחריו. הערצל התפאר שאכן עלה בידו להבהיר את הדברים באזני קיסר גרמניה והדברים אף הועברו לסולטן התורכי, עובדה זו ציין וכתב הערצל ביומנו האישי: "קיסר וילהם (קיסר גרמניה) אמר לסולטן: היהודים הם צרה שאנו רוצים להתפטר ממנה. ראש הציונים אמר בעצמו שהיהודים הם סכנה לעמים".  

ואכן, דברי הסתתם הנוראיים התקבלו בשמחה אצל שונאי ישראל, שקיבלו הצדקה למעשיהם מפיהם של "מנהיגי היהודים", מה שהוביל לבסוף לטרגדיה ולשואה הנוראה, בה נרצחו ששה מיליון יהודים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, הייתה לפני הציונים הזדמנות פז להפטר מכל היהודים הגלותיים, ולהקים בארץ ישראל את הממלכה והמדינה שחפצו להקים, העם החדש שאותו העריצו ואליו היו עיניהם נשואות = "האדם העברי". לצורך כך, השתמטו ראשי הציונות מפעולות הצלה ממשיים של יהודים שנמצאו בגיהנום הנאצי, ולא רק שהשתמטו, אלא חיבלו בפעולות הצלה של מי שכן כבר פעל בעניין, יהודים ושאינם יהודים, וכן כמה ציונים שלא בעלי סמכות ממשית, שליבם נקפם ורצו לפעול לשם ההצלה. את כספם שאספו מכל יהודי העולם, שמרו וסירבו לתת ממנו לצורך ההצלות. הטענה שהשמיעו בפומבי ובגלוי הייתה, שבניין "מדינת ישראל" חשוב הרבה יותר, מהצלת היהודים האומללים שנשרפו ונטבחו. המלחמה הסתיימה בנצחונם של בעלות הברית, אך העם היהודי איבד כששה מיליון מבניו היקרים.

(יש לציין היטב, כי אין הכוונה בדברים הללו, שהרוצחים הארורים והשפלים נקיים מאשמה, וכל השואה אירעה בגלל פעולות הציונים, וששת מליוני הקדושים נטבחו בסיבתם, אלא שהם היו גורם להבעיר ולהצית את האש, וביותר, גורם שהכשיל פעולות הצלה, והדברים ידועים ומפורסמים).

*****

אחר המלחמה הארורה, המשיכו הציונים לנסות ולהעלות לארץ ישראל את היהודים שנשארו בחו"ל. יש כאלה שהתעקשו ונשארו במסירות נפש, לכונן שוב קהילות יהודיות השומרות על גחלת היהדות, אך היו כאלה שהתפתו, שנכנעו ללחצם של הציונים, האמינו להבטחותיהם הנוצצות, ועלו לארץ ישראל, היו אלה בעיקר יהודים מארצות המזרח, מארוקו, תימן, עירק, סוריה, תוניס ועוד. בבואם ארצה, טיפלו בהם שלוחי ופקידי הציונים כפי התכנית הותיקה: גזזו מהם את פאות ראשם, ואספו אותם במחנות עולים בתנאים תת אנושיים. את בגדיהם הישנים והצנועים גזלו מהם, והביאו להם תמורתם בגדים קצרים. את ילדיהם נתקו מהם בכח, והעמידו להם מלמדים כופרים, שיעקרו כל זיק אמונה ויהדות. ואחרי כל זאת, מי שנשאר איתן בדעתו, והתעקש לשמור על יהדותו, סבל רדיפות ומרורים, הכאות אכזריות והרעבה ממזון. כך עקרו ממליוני יהודים את אמונתם וקדושתם.

פרשה המפורסמת ביותר לשמצה, היא פרשת "ילדי תימן", כאשר המוני ילדים וילדות קטנים, כולל תינוקות, נגזלו ונגנבו ממש מחיק הוריהם על ידי הציונים, ונעשה בהם סחר, על מנת לפזר אותם במקומות שונים, וכך להשכיח מהם את אמונתם. עד להיום יהודים תימנים רבים, מחפשים את משפחתם המקורית, את אבא ואמא, את האח והאחות, שגזלו אותם מידם ברשעות. בימים אלו נעשים נסיונות בארץ ישראל לפתוח את פרטי הפרשה, ולגלות את האמת בפשע הנורא הזה שנעשה.

******

וכיום אנחנו עוסקים בשנת תשע"ו, 2016 למניין האומות, וההיסטוריה הציונית חוזרת על עצמה. לאחר תקופת ההשכלה, לאחר כל כך הרבה שנים שהתנועה והמדינה הציונית עושה ככל יכולתה לעקור ולהשמיד את האמונה היהודית, עדיין ישנם יהודים שאוחזים בדרך אבותיהם במסירות נפש, שאינם משתחווים לעגל הציוני, ודבר זה מוציא אותם משלוותם (למרות שאין להם שלווה לעולם, מחמת המלחמות שגרמו בהקמת המדינה), וכל כך מציק ומפריע להם שישנה קהילה יהודית קטנה בארץ רחוקה, עד ששולחים את ידם עד לגואטמאלה, על מנת לרדוף אותם ולמרר את חייהם, ומנסים שוב ושוב בעלילות ושקרים לחטוף את ילדיהם.

ישנם עוד המון יהודים יקרים בארץ ישראל ובעולם, שמנסים בכוחות גדולים ללכת בדרכי התורה, וגם הם נרדפים ומעונים תחת ידם הקשה של הציונים. קהילת לב טהור חיפשה מקום בו יוכלו להמשיך וללכת בדרך אבותיהם מבלי רדיפות הציונים, ומבלי מפריעים אחרים. למרבה הצער, ישנם גם יהודים שמאמינים בתורה ומשתדלים לקיים מצוותיה, ואף על פי כן משתפים פעולה עם שונאי ה' ושונאי תורתו. וזאת מחמת שכחת דרך התורה האמיתית, או חוסר השגתם אותה והבנתם, ולכן מעלילים ורודפים גם כן. אמנם הקהילה מצהירה בצורה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים, שכל הנהגה שנוהגת בה, כל מלבוש, כל רעיון שמשמיעה, לוקחת היא אחריות מלאה להוכיח שכך היא דרך היהדות המקורית והאורגינאלית. ומחמת צרות ומלחמות רוחניות שעברו על עמנו, נשכחו להן הרבה מן היסודות והכללים, ולכן נראים לחלק כמוזרים.

ישנם יהודים רבים מאוד, שאינם מקיימים בפועל את מצוות התורה, מחמת שהינם קרבנות לממסד הציוני ולחינוכו הכפרני. ועליהם באמת בוכה הלב, עד כמה הסיתו אותם מדרך של סבם וסבתם, ועד כמה התרחקו משורש עמם ומורשתם. ובעיקר הסיתו אותם לשנוא את היהודים שעדיין שומרים את דרך אבותיהם. לאיזה דיוטא תחתונה הורידו אותם, ואם נבוא למנות את תחלואי החברה הציונית, יכלה הזמן והמה לא יכלו. 

נסיים בכמה ציטוטים מדברי הציונים עצמם:

כך העיד פרופ' ישעיהו לייבוביץ' על יחסו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון במדינה הציונית, למסורת ולדת היהודית:

"העולם הרוחני של בן גוריון לא היה לאומי, אלא ממלכתי. הממלכתיות שלו לא הייתה אצלו עניין של מסגרת, אלא של תוכן. הוא היה חסר כל לאומיות יהודי. יתר על כן, הפסיכולוגיה שלו הייתה מסובכת מאוד: הוא שנא את העם היהודי הריאלי תכלית השנאה. שנא את העולם ממנו בא. הוא ראה את היהדות כאסון הגדול של העם היהודי. מעולם לא פגשתי אדם ששנא את היהדות שנאה כל כך עמוקה כמו בן גוריון – מבחינת תכנים ערכיים וגם מבחינת התגלמותה...".

אחד מאלו שפרסם בגלוי חלקים מדברי ציונים שונאי יהדות, כותב בספרו: "הישוב גידל את בניו על ההכרה בעליונותו של העברי החדש על פני יהודי הגולה, שצוירו לא פעם בצבעים שחורים משחור. האידיש היתה מוחרמת – עבור בן גוריון (ראש הממשלה הראשון של הציונים, שהיה ידוע בשנאתו ליהדות) היתה זו תמיד שפה נתעבת והוא דחה אותה בעקביות... מתקופת ההשכלה שאפה הציונות החילונית את שלילת הדת ומצוותיה ואת יחסה העוין ליהודי הדתי" (א.ר להיות עם חפשי, עמ' 27, הוצאת שוקן ירושלים ות"א, תשל"ז).  

"50 שנה רצופות עוסקים אנו בארץ הזאת בעקירת האמונה הדתית והמסורת ובטיפוח של חילוניות החינוך לענפיה... האמונה עוד לא נוצחה מעולם בהיסטוריה וחבל על כל מאמץ לבטלה" (עורך עיתון "ידיעות אחרונות", ד"ר הרצל רוזנבלום, ידיעות אחרונות ב' תמוז תשכ"א).

"אנחנו אשמים. אין לישראלי החילוני שום ערך מכונן, מרכזי, יצוק, משהו שקמים איתו בבוקר, משהו שבזכותו אנחנו מרגישים יצורי אנוש חיוניים. מלחמת תרבות לא מנהלים בגידופים. אנחנו, הישראלים החילוניים, אשמים. לא טרחנו מעולם, ליצור את הערך המכונן שלנו. ליהודי הדתי יש ערך מכונן. לישראלי החילוני אין. ערך מכונן הוא אותו הדבר שבזכותו אתה מרגיש טוב, בסוף יום קשה, זהו ערך שיוצר בך את תחושת החיוניות. אם אין בנו עיקרון כזה, שעל פיו אנחנו יכולים למדוד את מידת החיוניות שלנו, אנחנו חיים בוואקום. ושם אנחנו חיים... אילו היה לנו עיקרון כזה, היינו מציגים אותו ונלחמים עליו. אין לנו, אז אנחנו משיבים קללות" (סופר עיתון "מעריב" חיים אסא).

ולסיום נעתיק כאן שוב את דבריו של וולדימיר (זאב) זאבוטינסקי (מורה דרכה של מפלגת "הליכוד" הציונית, ושל כל צד "הימין") שכתב עוד בשנת תרפ"ח, והקוראים היקרים יראו בעיניהם כיצד הציונים מקיימים בפועל את דבריו בדקדוק רב:

"במדינה היהודית, נשלול מהיהודים שיסרבו להסיר מעליהם את חלד הגלות, הזקן והפיאות, את הזכות לחנך את ילדיהם. נכריז עליהם כבלתי שפויים בדעתם. נסגרם בשכונות מגודרות תיל, לבל יפיצו את חלאתם הדתית בקרב העם החדש הקם בציון, ואת ילדיהם נחנך אצלינו במוסדות מיוחדים", עכ"ל.

כך כתב מי שהציונים מעריצים עד היום הזה, אשר הקימו על שמו רחובות, כבישים, בתי ספר ועוד. וזוהי דרכם הרעה כלפי כל יהודי שלא נכנע להם ונשאר ביהדותו. 

אין אנו מתיימרים לומר שהגענו לשלימות, לא בפועל המעשה ולא בהבנה המושלמת, אך זאת אנו מכריזים, שרוצים אנו וחפצים בכל ליבנו לעבוד את בוראינו מלכנו מלך העולם, ולעבדו בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו, כפי שציוונו בתורתו הקדושה. אנו מחנכים את ילדינו היקרים, בדרך התורה האמיתית, ומתפללים שנצליח בדרכינו זו. אנו מבינים שכדי להשיג דבר יקר שכזה, דהיינו לשמר את דרך ישראל האמיתית, זו משימה קשה ואחריות עצומה. ולכן מי שרוצה לעקור את דרך היהדות האמיתית, שלף את חרבו ולא מניח לנו בכל מקום בו אנו חונים. אנו מתפללים לבורא עולם שיצילנו מידם, ומלשונם החדה, ומתפללים שיעמדו לימיננו גם אנשי אמת מאומות העולם, אנשי חסד ורחמים שדוגלים בשלום האדם ובחירותו עלי אדמות.

אנו מודים לכל המטיבים לנו עד כה ומברכים אותם מעומק הלב, שבורא העולם יימלא משאלות ליבם לטובה ולברכה, וישלם להם כפעלם הטוב וכליבם הישר